Magda Jakabovits (Baba, Mami)

Magda Jakabovits (Baba, Mami) (מבית (Strasser, בתקופת השואה.

1

 

ההורים של Mami, היו Janka Strasser (Goldstein) (1898) ו István(Stefi) Strasser (1894).

 

Mami(Baba) בשנת 1926

Mami,  בשמה המלא Strasser Magda (Baba), נולדה ב Székelyudvarhely (סקייאודוורהלי), ב 5 לינואר, 1924. היו לה אח גדול, Laci (לאצי) (1921) ואחות קטנה, Olly (אולי) (1928).

2

 

 

 

 Mami        ו לאצי,

 1926                                                        Mami, בשנת 1928     

המשפחה חייתה חיה חיים רגילים, רגועים, כמשפחה יהודית, ביחד עם עוד משפחות יהודיות, רומניות והונגריות... אבא של Mami, היה מכונאי מוכשר מאוד...הוא הרכיב את הרדיו הראשון באזור... כמו כן, עבד כמקרין סרטים בקולנוע המקומי...אח"כ עבד כמכונאי במפעל. אמא של Mami, הייתה עקרת בית, חברה במועדון נשות "ויצו"...אח של Mami, היה פחות טוב בלימודים, שובב גדול... ההורים דאגו שילמד מקצוע קונדיטור... Mami, הייתה טובה בלימודים, בעיקר בחשבון...                                                        

Mami כמשתתפת בהצגת הילדים "סינדרלה", בביה"ס, בשנת 1938 (שורה שניה, באמצע)

Mami בהצגת מחזה, בביה"ס (שורה שניה, באמצע) בשנת 1938

 

 

 

3

 

1.       בתמונה משמאל, Mami עם חברה, מטיילות ב "korzo", בעיר – דצמבר, 1938

2.       בתמונה מלמטה, Mami, בחדר שלה, מקשיבה לרדיו שאביה בנה, ב 25.12.1938 ( Karácsony)

3.      בתמונה מימין, Mami בחנות שעבדה, בשנת 1942.     

 

 

 

 

היהודים הורדו מהרכבת ורוכזו, גברים בנפרד ונשים וילדים בנפרד...כל המזוודות שלהם נלקחו...

 הסלקציה...קצין SS, בשם מנגלה (Mengele), עמד מול התורים של היהודים והוא קבע, לפי ראות עיניו, מי הולך ימינה, לעבודה ומי הולך שמאלה, לתאי הגזים...

5

            Mami מספרת:

הגענו ל Auschwitz, ב ראשון למאי, 1944.כשירדנו מהקרון, ראיתי אנשים, לבושים בבגדי פסים, שלקחו לנו את המזוודות...אמרו שנקבל אותן יותר מאוחר...את אבי לא ראיתי יותר...אני, עם Olly, אחותי הקטנה ואמי, עמדנו בתור ארוך, של נשים וילדים...במקרה, Olly הייתה קדימה, אמא באמצע ואני אחריה...ראיתי את הקצין הגרמני, ששולח נשים צעירות  ימינה ונשים מבוגרות או אימהות עם תינוקת, שמאלה...כשאחותי הגיעה מולו, הוא שלח אותה ימינה...באותו רגע, תפסתי את אמא ונישקתי אותה...אח"כ, היא נשלחה שמאלה...אני נשלחתי ימינה והצטרפתי לאחותי...

במחנה, סיפרו אותנו לקרחת, לקחו לנו את הבגדים...קבלנו "בגדים" של אסיר, עם מספרים תפורים על הבגד...נראנו כמו האנשים שראינו כשירדנו מהרכבת...גרנו בבלוק 30, אגף C...בבלוק שלנו לא היו מיטות או דרגשים...ישנו ישר על הרצפה...שמנו ענפי עץ (אם הצלחנו להסיג) על הרצפה ...ישנו כך, שהראש היה מונח על הרגל של מישהי...כמו סרדינים, ראש, רגל, ראש, רגל... שירותים...היה מבנה ענק עם בור גדול ומעל הבור, שמו לוח עץ עם פתחים...זה הכל...כל בוקר, היה Apel...העירו אותנו מוקדם בבוקר, היה חושך עדיין ויצאנו מול הבלוק...עמדנו שם שעות, עד שעשו ספירה בכל המחנה...את המתים היינו צריכות להוציא מהבלוק ולשים בחוץ ...את החולות, השתדלנו לתמוך ולהחזיק בעמידה, עד סיום הספירה. היינו כמה צעירות מהעיר שלנו...אני התחברתי עם Iszákovits Klári...הכרנו אותה מקודם, אבל במחנה נהיינו כמו אחיות...בעיקר, אני דאגתי לאחותי הקטנה.

בבוקרו של 15 לאוגוסט, אחרי ה Apel, עשו סלקציה! המטרה, להו

 

רידו בינינו! עד עכשיו, היה קשה, אבל היינו ביחד עם Olly ו Klári...למזלי, גם אני וגם אחותי, נבחרנו לעבודה!...נשארנו ביחד!...מסכנה Klári, נשארה במחנה...הייתה ממש-ממש עצובה...יותר מאוחר, לקחו אותה לעבודה במפעל.

נתנו לנו בגדים אחרים, עם מספרי תפורים על הבגד...ולקחו אותנו במשאיות למקום שנקרא Stutthof ...שם הקמנו מחנה באמצע היער...אוהלים גדולים, ללא רצפה, ללא מיטות.. שמנו ענפי אשוח על הרצפה כדי לישון...במקום הזה, חפרנו תעלות לטנקים...איך שהתקרב החורף, היה יותר ויותר קשה...החורף הפולני, עם המון שלג, היה קשה מאוד...לא היו לנו בגדים ונעליים מתאימות...סבלנו מקור, מקרציות, מחלות, רעב...לא לדבר על אכזריותם של השומרים שלנו, הגרמנים. דאגתי היחידה הייתה לאחותי הקטנה...במחנה Stutthof, פגשנו את Rozsika Rozemberg, אישה יותר מבוגרת ממני ,שהכרתי מהעיר שלנו...היא עזרה לנו המון!...היא עבדה במטבח והצליחה להגניב לנו תפוחי אדמה, לחם...הייתה מלאך!...עד שבבוקר אחד, בחודש ינואר, כבר שנת 1945, הודיעו לנו שאנו עומדים לצאת לדרך...ברגל!!...בשלג...מי שמרגישה שלא מסוגלת ללכת, יכולה לצאת מהשורה...היה לנו ברור, שלצאת מן השורה, שווה מוות!...כך קראנו לזה: "צעדת המוות"...לצערנו, היו כמה בנות, שיצאו...ולא ראינו אותן יותר.!

הצעדה, הייתה מאוד מאוד קשה...לא יודעת בדיוק כמה זמן הלכנו...לא קבלנו לאכול...לפעמים, כשעצרנו ליד כפרים, נתנו לנו ללכת להשיג אוכל...השומרים הגרמנים, "סגרו עיניים". אני הלכתי להביא אוכל לאחותי...דפקתי בדלת...לפעמים האנשים המקומיים, הכניסו אותי, נתנו לי לאכול...מרק חם...אני חושבת שזה היה האוכל הכי טעים שאכלתי בחיים...ולקחתי אוכל גם ל Olly...לפעמים, הכפריים פשוט גירשו אותי...

הגענו לעיר Thorn...עדיין בחודש ינואר, 1945...הכניסו אותנו למבנה של בית הכלא העירוני...לתוך תאים שהיו ריקים. שמענו רעש של מטוסים ורעש של יריות...גם הפצצות. למזלנו, מבנה בית הכלא, היה חזק ולא קרה לנו שום דבר...בבוקר, שקט!...פתאום, מישהו פתח את דלת התא...לא האמנו לעינינו!...חייל רוסי!...

 

 הרוסים עזרו לנו להשיג אוכל, בגדים...אח"כ יצאנו לדרך...חזרה הביתה!...לא ידענו את הדרך, אבל השתדלנו ללכת לכיוון הנגדי לתנועת כוחות הצבא...עברנו את וורשה, ראינו את ההריסות של הגטו...בדרך חזרה, פגשנו חיילים או קצינים רוסים, שהמליצו לנו לא להגיע לרומניה, אלה להגיע ישר לארץ ישראל!...הם היו מוכנים לתת לנו מסמכים, המאשרים שאנו משוחררי מחנות ריכוז ומאפשרים לנו מעבר חופשי . אבל, אנו רצינו להגיע הביתה...עוד קיווינו בליבנו, שההורים האהובים שלנו יחזרו...

באפריל, 1945, לאחר תלאות, הגענו הביתה!...ומי עוד הגיעה הביתה?...Klári, החברה האהובה שלנו!... גם היא הצליחה לשרוד את מחנות המוות...

תמונות של מחנה המוות, Auschwitz, היום:

 

 

   חיים  חדשים

1945

         למרות כל התקוות והתפילות, ההורים האהובים לא חזרו הביתה...

Mami (Baba)         , ביחד עם Olly, אחותה הקטנה ו Klári, החברה הכי טובה, הקימו עסק משגשג : Mami  עבדה בתור קופאית, במינימרקט מקומי (זוכרים שהיא הייתה טובה בחשבון...), Olly עבדה בתיקון גרבי משי ו Klári הייתה טובה בבישולים, אז הכינה אוכל...ופתחו מין "חדר אוכל " לכולם, כך שגם הרוויחו כסף, גם אכלו...וגם הכירו בחורים, ששמחו להיכנס לאכול אצל הבנות...

         ...תמה תקופת השואה...הבנות הקימו משפחות ועלו לארץ ישראל...התחילו חיים חדשים!

 

רשם: Gyuri Jakabovits,

בשם כל הילדים והנכדים,

בשנת 2014, באזכרה של Mami

10 שנים למותה