במלחמת העולם השניה, היו יהודים שהגיעו למחנות הריכוז וזרקו את חפציהם הדלים מחוץ לגדר אולי בתקווה שיום אחד יצליחו לברוח ולאסוף אותם. הנאצים ימח שמם הורו לפולנים בסביבה לאסוף את החפצים האלה. יום אחד ראו שתי פולניות "משלוח "חדש של נשים שהגיעו למחנה וביניהן היתה אשה עם מעיל טוב גדול ומרווח שנראה היה חם מאד. הנשים החליטו להפיל את האישה ולהאבק איתה ולקחת לה את המעיל וכך עשו. כמובן שבכיסי המעיל מצאו אוצרות רבים, אך המעיל נשאר כבד גם לאחר שרוקנו אותו. הן חיפשו ומצאו כיס נסתר. כשפתחו אותו גילו לתדהמתן תינוקת. אחת הנשים אמרה לחברתה - אני אקח אותה ואגדל אותה כביתי. וכך עשתה. גידלה אותה באהבה. התינוקת גדלה והפכה לרופאת ילדים. יום אחד מתה ה"אם". מספר ימים אחר כך התקשרה אל הרופאה אשה, שאמרה לה: תשמעי, אני חייבת לספר לך סוד. את אינך הבת של "אימך" , אלא תינוקת יהודיה שמצאנו היא ואני על יד מחנה הריכוז... וסיפרה לה את כל הסיפור. הרופאה שאלה האם יש לך הוכחה לכך? והאישה אמרה: כשמצאנו אותך הייתה עליך שרשרת מזהב עם ריקועים משונים יכול להיות שזה משהו שכתוב בעברית. תחפשי בבית. ואכן כך עשתה הרופאה, ומצאה את השרשרת בביתה.
זמן מה אחר כך נסעה הרופאה לחופשה באירופה. בעודה משוטטת לה ראתה שני בחורים שנראו רבנים. היא פנתה אליהם וסיפרה להם את הסיפור ואמרה שהיא רוצה לדעת אם אכן היא יהודיה ומה כתוב בשרשרת. הם אמרו לה את השם שכתוב בשרשרת, ואמרו שבקשר לשאלתה - שתכתוב לרבי מלובאוויטש ותשאל אותו. היא אכן עשתה כך וכתבה לרבי והרבי ענה לה שאין לה מה לדאוג, היא אכן יהודיה, ושבמקום לטפל בפולנים - שתעלה לארץ ישראל ותטפל שם בילדים יהודים. היא שמעה לעצתו ועלתה לארץ וגרה בירושלים, נישאה ליהודי , בנתה בארץ את ביתה והתקבלהלעבודה בבית חולים .
יום אחד בעודה מטיילת עם בעלה, נשמע פיצוץ במסעדת "סבארו" הסמוכה. הרופאה אמרה לבעלה שיסע הביתה, היא תגיע לבי"ח עם האמבולנס... והלכה לטפל בפצועים. היא הגיע לבי"ח ועזרה שם. לפתע הגיע אדם מבוגר שאמר שהוא מחפש את נכדתו שהיתה איתו בפיגוע. הוא היה נרגש ואיש לא הצליח להבין מי הילדה ומה שמה. הוא אמר שיש לה שרשרת עם השם על הצוואר. הרופאה התנדבה לעזור לו למצוא את הילדה. ואז היא הבחינה בשרשרת. היא החווירה ושאלה את הזקן מאיפה יש לה את השרשרת הזו. הוא ענה: מה זאת אומרת? אני עשיתי אותה. הרופאה שאלה : איפה אפשר להשיג שרשראות כאלה ואיפה מוכרים אותן? והאיש ענה: אין כאלה בכל העולם. היו לי שתי בנות ואני עשיתי להן את אותה השרשרת, כי זה היה מקצועי. בת אחת זו האמא של הילדה הפצועה, והשניה היתה אצל בתי השניה שנרצחה בשואה עם אמה...
והסוף ? הסוף טוב.
והסיפור - תאמינו - אמיתי.
No comments:
Post a Comment